רסיסים…

רסיסים…
בגובה העיניים, כך כולם מספרים לי.
בדיבור ישיר עם כולם.
סמכותי ומדוייק,
חבר אמיתי – עד הסוף.
נפש רומנטית של שקיעות,
צפר חובב שמבטו מלווה להקת עופות דורסים במדבר
שמתרגש כשמבעד לעדשת המשקפת הוא מזהה את השלך, עיט הדגים .
מצלם באירופה איכר שעורם ערמות חציר ועומס אותן על גבו.
ומספר על כך בהתרגשות, כמו ילד קטן.
במפגש משפחתי –  מנגן איתי בחלילית בשני קולות.
שר על אליהו הנביא בליל הסדר.
פו הד'ב שנגרר ויורד במדרגות
ירוד וטפוח בקדקדו – טפח, טפח, טפח,
קנגה, ורו, ינשוף ואי-יה – והנסיך הקטן,
טיסה בהליקופטר כמתנת בר-מצווה –
אופני צ'ופר צהובות בלונדון,
וכבר המבטים מחפשים את המכוניות היוקרתיות.
ועוד קודם,
חיפושית אדומה, פרת משה רבנו, זוחלת על כף היד
וסבא בומי מחייך באושר,
מחפשים יחד צדפים על חוף הים.
עפיפון תוצרת עצמית מתרומם לשמים.
ואהבה ענקית לאופנוע ולכל שסביבו,
על האופנוא עם אורלי – עד החופה.
מלחמת המפרץ עם רותם, תינוקת יפהפיה, בתל-השומר
עיניים גדולות וטובות של דן
חברים, המון חברים,
ותמיד עם זאבי, טיולים עמוסי חוויות ואהבה גדולה גם ממרחקים.
אודטה, כוורת, פינק פלויד,
Born to be wild
Born to be free.
וכעת חפשי להמריא עם עופות השמים

רסיסי זכרונות,
כל-כך הרבה זכרונות,
וגעגוע לרסיסים שכבר לא נזכה להם.

מיה
אמא של טל
1.4.11