מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
נפרדים מיוסי קירמה
כתבה וצילמה: אירית יזרעאל
היום בבוקר, כשהתארגנתי לרכיבה לקראת "מסע האופנועים לזכרו של יוסי קירמה ז"ל", נצבט לי הלב. בכל זאת, גם לוחם, גם אופנוען. פשוט כואב. בנסיעה לשם המחשבות עוברות בראש והעצב מחלחל- עד הרגע בו אני מגיעה לכניסה, ורואה שעומדים שם מאות אנשים עם קסדות, מחייכים ולוחצים ידיים. היתה קבוצה שחילקה חולצות ודגלים על מנת שנוכל לקשט את האופנועים ואותנו. בחורות חמודות שעברו בין כולנו חילקו אוכל ושתיה כדי שכולם ירגישו בנוח. הרגשת העצבות הפכה למין הרגשת שמחה, שמחה על כך שכולנו פה על מנת להנציח את זכרו של יוסי קירמה. כולנו פה רק בשבילו ובשביל המשפחה שרצתה להרגיש את האהבה של כולם.
הגיע זמן התדרוך: כולם תודרכו לרכב בצורה מכובדת, כיוון שבכל זאת מדובר על כ-700 כלים. יצאנו לכיוון ביתו, שם עצרנו וכיבדנו את הבית, המשפחה וההורים. כל הרחוב יצא לקבל את פנינו בחיוכים, בקפה ובתה שהוגשו לנו על ידי התושבים. פשוט מדהים, חוויה חמימה ביותר. המשכנו לשיח ג'ראח ומשם לאיצטדיון טדי. שם קיבלו את פנינו (שוב…) שולחנות עם שתיה ואוכל מכל טוב. הרוכבים דיברו בניהם, העבירו חוויות מהנסיעה בעיר ואיך המשטרה דאגה לעצור את התנועה והכול זרם נפלא…
כשהתחילו הנאומים כולם השתתקו והאזינו לתשבוחות הרבות ולסיפורים על האיש. פשוט מחמם את הלב. האצטדיון מסביב היה מלא באחוות אופנוענים מדהימה שגרמה לנו להשאר עוד ועוד ולא לרצות ללכת, רק חבל שנפגשים בנסיבות שכאלו. בסופו של דבר, לאט לאט, אנשים התחילו להתפזר בקבוצות לכיוון היציאה.
בדרך הביתה. המחשבות הרבה יותר קלות ונינוחות, ואני חושבת לעצמי שאופנוענים זו משפחה אחת גדולה. לא משנה אם מכירים או לא מכירים- המשפחה הזו תמיד תהיה שם בשבילך, אפילו אחרי הסוף המר.
2 תגובות ל נפרדים מיוסי קירמה