רכיבה ראשונה: ימאהה R7

כתב: רוני לדו, מדריך רכיבה מתקדמת | בחנו: אריק רוזנבלום, אלי כרמל, רוני לדו | צילום: אריק רוזנבלום

שורה תחתונה: בסיס נהדר במעטפת ספורטיבית ומעשית המאפשרת ליהנות מה־R7 במסלול כמו גם בכביש הציבורי.

כשימאהה הודיעו שיוסיפו עוד בן משפחה לשושלת הצעירה, המתוקה והמוצלחת, עם הגנום המבוסס CP2, המנוע המוצלח, ההגיוני והמעניין לרכיבה, המון רוכבים חיככו ידיים והציצו בעין אחת לארנק ובשנייה למסלול. חיכינו לראות אם ימאהה יצליחו להוציא אופנוע מושקע מספיק בשביל לתת מענה ראוי כמו שהבייבי טנרה הצליח – אוסף של פשרות שמעלות חיוכים כמו בית דפוס לכסף.

נתחיל מרחוק. ה־R7 נראה טוב עד פגזי. עם קימורים מגניבים וטוסיק זקור בעל קשתות שהושאלו מהאח הגדול. מתקרבים. רואים מזלג הפוך ומתכוונן, משאבות בלם של ברמבו… יאמי!
מניף רגל ו… נחמד. דברים פחות מנצנצים כמו חיבורי הפיירינג ויציקת הרגליות – כבר לא פניגאלה. אבל! היי, הוא עולה שליש. תנשום.
עבר זמן מאז רכנתי לקליפאונים, ובכניסה ראשונית לתנוחת הרכיבה חשבתי לעצמי "הממ. זה די סבבה, אני אזרום עם זה", בהמשך קיללתי, ואז בירכתי ושוב ושוב.

כיסא קשה אך נוח, מאפשר תנועה קלה לכל כיוון והמון מרחב תנועה קדימה ואחורה בין מיכל הדלק המקומר לתפארת הירכיים ועד לכיסא ה'חוטיני' למורכב\ת. כף רגל עולה לרגלית מעט גבוהה שתעזור במציאת מרווחי הטייה נועזים. מנופי בלם ורגלית הילוכים קרובים לרגליות ונראה שתוכננו למידות נוער ופטיט. ידיים נשלחות מעט קדימה ולמטה, לא בהגזמה אבל קצת הלם לשכמותי שחזק בנייקד. בעיקר הקשתה עלי הסחיפה לאחור של הקליפאונים, ולפי המרחק מהפיריינג אפשר לפתוח אותם קצת להקלה. ידית הבלם הקדמי מתכווננת ונעימה, להבדיל מידית המצמד הקבועה.

סיבוב מפתח מפיח חיים בלוח המחוונים וצג LCD שחור ולבן מעט אנמי שרק יוצא ידי חובה בעידן המסכים המוגזמים והצבעוניים. לחצן הנעה מעיר את הקרוספליין על צמד בוכנותיו, חרישי וכמעט לא מורגש, אבל כולנו כבר יודעים מה יקרה כשיצמידו לו איזה שופרון של אקרא או דומה.

המצמד, כמו באחיו הדגמים, ארוך מהלך, בנאלי ויעיל. קליק על הגיר להילוך ראשון, ולא אפסיק להלל את הגיר המקסים הזה! תנועותיו קטנות ומדויקות, עובר כשמהר ועובר כשלאט, עובר כשטעית ועובר כשצדקת. עם קלאץ' ובלי, למעלה ולמטה…פשוט כישוף יפני, ושמועות טוענות שיש קיט לקוויקשיפטר.

גז נפתח והצבע המוכר של משפחת ה־07 שם, המנוע אותו דבר, גמיש ורחב מומנט עם יחסי העברה ארוכים שמאפשרים טווחי מהירות מאוד רחבים בכל הילוך. לא סתם זה אופנוע שמלמד את אומנות הרכיבה בצורה מאוד מונגשת על שלל גווניו. נגיעה ראשונית בבלמים תספר שהאחורי יעיל ברור ונוח, הקדמי, על משאבתו החדשה, בהחלט ברור יותר מאשר אחיו הוותיק, עם עומק וגוונים, אבל נשיכה ראשונית מעט מבוששת לבוא. ואז ה־ABS מצטרף למסיבה והוא קצת אהבל. פה היפנים מתקשים לקחת את הרוכב ברצינות ומלעיטים שמירה מוקדמת ומוגזמת שמסרסת הרבה מחדות וחדוות הבלימה. אכן יש פה שמירה על הלקוח, אבל על חשבון אמון ביכולות רוכב ומרחקי עצירה פוטנציאלים לעניות דעתי. כשמערכת מניעת נעילת הגלגלים נדרכת ונכנסת לפעולה, הקול שלה צורם בצרחות מנועי לחץ הידראולי שמשתנקים ומקרקשים. לא סיפור חינני, אבל הכרחי מסתבר ואופנועים זולים מקבלים חלקים זולים וזה מה שזה. אז תזרמו.

משחרר עוד קצת דלק בלועות ומתחיל לדחוף לצדדים, יש פה משהו אחר! קשיחות צידית שונה מהאחים, בין אם שלדה ובין אם מתלים, הכלי לא מתקמט תחתי בפקודות ההיגוי ונרשם חיוך על כך, עם זאת גם נגלה שה־R7 איטי יחסית במעבר בין מצבי ההטיה וגבה מתרוממת. ממשיך ומתחזר על עוד ועוד כוח בפקודות ההיגוי, והוא בשלו, עובר בעצלתיים מצד לצד והחדות ממנו והלאה. המצב רק מחמיר ככל שהמהירות נוסקת והיציבות גדלה ומתפתחת, כמו גם הכוחות הג'יירוסקופים מהחלקים הנעים. הברידג'סטונים S22 טריים ודביקים, לחץ האוויר תקין ומעבר, כמו גם עומס קפיץ בבולם… מעניין. תראו, זה לא רע, ה־R7 יציב בצורה מהממת כתוצאה מכך ומתמקם בתוך סיבוב כמו קטר על מסילה, אבל חייב להודות שהופתעתי לגלות תכונה כזו באופנוע צנום ודקיק שכמותו, עם נתונים שהצביעו שיהיה זריז יותר מה־MT-07 עם בסיס גלגלים קצר יותר וזווית היגוי חדה יותר.

כלי המבחן שתחתי הפגין עבודת מתלים טובה (הרבה יותר טובה מ־MT-07) לא רק כי החומרה טובה יותר ומתכווננת בשלושת המשתנים בצמד הטלסקופים מקדימה מבית KYB, ועומס קפיץ ושיכוך החזרה מאחור – אלא כי רב האומן המהולל, מר אבי ברמן המוכר ממוסך מומנט ירושלים, כיוון אותם יום קודם… הלוחש למתלים אינעל דינו. עם בולם אחורי באווירה ספורטיבית שנצמד לאספלט באדיקות וחווה בעיות רק במקומות בהם הסלילה הייתה איומה נקודתית וצמד בולמים קדמיים שהתנדנדו תחתי מעט וסרו למקומם לאחר שהוספתי קליק בשיכוך כיווץ ושניים בשיכוך החזרה, ופתאום הייתה הרמוניה מקסימה לכל אורך האופנוע.

רוצים עוד? יש מצמד מחליק! ותמיד כיף שהוא מגיע למסיבה כי הוא הופך את הכל להרבה יותר מגניב עם הורדות הילוכים נזרקות לכל עבר בזמן בלימה לתוך הסיבוב. אוי החיים הטובים כמו בועות בג'קוזי.

התנוחה העוברית של אופנועי הספורט מרגישה מאוד נכונה כשעובדים. זה לא להיזרק על אופנוע אדוונצ'ר באגביות זקופה ושקרנית. להיות על אופנוע ספורטיבי עם רגליים תומכות וידיים משוחררות זה עבודה, והיא מרגישה הכי נכונה כשמפוצצים גזים וברקסים, או סתם בשיוט מעל 200 כשהרוח מייצרת משענת קנה רצוץ. מתוודה, לצערי כושר התנוחה לא מתורגל אצלי לאחרונה ובשל כך התנדנדתי בין "וואי איזה מוש זה" ל־"חזוס כריסטוס, איה איה גב תחתון ומפרקי ידיים" ובאמת שהאופנוע הזה חמוד ולא סופר קיצוני בדרישותיו עם המון נדל"ן למיקום הלבנונית\הישבן.

אז כן, הרוב יראו בו מכונה סקסית וזו סיבה מספקת פלוס לחתום ברבנות, אבל יש פה כרטיס כניסה אמיתי לדבר הכי טוב באופנוענות, ה־R7 החדש של ימאהה מחכה להניח צמיגים במקדש, במקום הכי בטוח, הכי מספק והכי מקדם אג'נדות נכונות ברכיבה – המסלול.

מה שקיבלנו זה כלי צפוי וסלחן, שנותן גז אבל בלי להפתיע, ששומר על קו רכיבה וידרוש מהמתפעל להחליט מה צריך לקרות. וככל שרוכבו יתקדם יוכל להדק ולסגנן את המתלים לפי צרכיו וכל זה לפני שנגענו בעולם האפטרמרקט והאביזרים לדגם שהולך עוד רגע להתפוצץ בהיצע.

בשנות התשעים כולם רצו אופנועי ספורט מוטרפים בכנען למען יגרדו לערד את השיקיין, בימינו חלום רטוב של כל פורע חוק זב חוטם זה סבקס זקוף, מה אני אומר? פצאל! מוטורסיטי! עורו חברים ותיפסו קליפאונים.