ערום מכול חיית השדה – הונדה CBR1000RR קפה רייסר

אופנועי העירום השריריים הנפוצים היום מאד החלו את דרכם בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת תחת נוסחא פשוטה – מורידים את מעטה הפלסטיק מעל אופנוע ספורט, או מראש משתילים מנוע סופרבייק בשלדה חשופה, הפואנטה היא המתכת החשופה, המינימליזם, חוליגאניזם בוטה והשאיפה היא שהמראה יסבול כמה שפחות מאלמנטים מכאנים מבאסים ובראשם הרדיאטור.

זה נשמע פשוט אבל שוב ושוב הוכח כי לא קל ליצור אופנוע עירום שהיה פעם סופרבייק, בין אם אתה יצרן גדול או סדנא בייתית, הפעם נמצא מישהו שהצליח, מעצב תעשייתי בריטי בשם ביל ווב שהפשיט בהצלחה כפי שניתן לראות בתצלומים הונדה CBR1000RR מודל 2009 . "רציתי אופנוע בעל טכנולוגיה מודרנית במטרה ליצור כלי עירום בפילוסופיית קפה רייסר" אומר ביל, "ההונדה הזה מתאים בול כי השילדה החשופה שלו פשוט יפיפייה". מעבר להורדת כול חלקי הפלסטיק המקוריים המעצב הוסיף רכיבים משלו, יחידת המושב היחיד יצוקה מפולימר ועליה מושב של דוקאטי פאניגלה, יחידת הפנסים המתכתית, ודאג כמו שצריך לפרטים הקטנים שהם בעצם עושים בסופו של דבר את העניין, כמו תושבות עבודת יד לחיישנים ומחוונים שהוצנעו תחת הפיירינג ודרשו פיתרון עם ההפשטה. רמת העבודה לחלוטין לא נפוצה, עיתונאים שפגשו את הקפה רייסר של ביל ווב מעידים באתרים שונים כי גם אם הונדה עצמה הייתה יוצרת פיירבלייד ערום – לא היה לה קל להגיע לשלמות והגימור של מר ווב.